מטאטא מכני – היסטוריה והתפתחות טכנולוגית

בשנת 1965 חלה התפתחות בענף שואבי האבק לשטיחים והחל השימוש ב"שואב/חובט" או "שואב/מבריש". השואב כונה באנגלית "CARPET SWEEPER", מאחר והוא הראה שיפור ברמת הניקיון לעומת שואב אבק רגיל, שאינו עושה שימוש במברשת גלילית המברישה את השטיח – הפכה השיטה החדשה לשאיבת אבק משטיחים להיות נפוצה בקרב המשתמשים הפרטיים.

 

בראותם כי טוב, נעשה ניסיון לפתח "מטאטא שטיחים גדול", לשימוש תעשייתי. מה שהתחיל דרכו כ"מטאטא שטיחים" ביתי לשימושים פנימיים – הפך להיות "מטאטא מכני" לשימושים תעשייתיים וחיצוניים.

השיטה בה פעלו המטאטאים המכניים הראשונים חיקתה למעשה את פעולת ה"מטאטא והיעה" המוכרים לנו. זוהי שיטה בה הלכלוך נזרק למיכל קדמי.

מברשת האיסוף הגלילית, הממוקמת בחלקו האחורי של המטאטא, אחרונה בכיוון התנועה, מסתובבת בכיוון הפוך לכיוון התקדמות המטאטא. הלכלוך הנאסף עובר מתחת למיכל הממוקם בחלק הקדמי ומאלץ סינר גומי, המשמש כיעה, להתרומם מעט ולאפשר לו להגיע למברשת האוספת ומעיפה אותו קדימה – מעבר לשפת מיכל האיסוף הקדמי. – ממש כמו בשיטת המטאטא ויעה המוכרים לנו.

 

מטאטא מכני

 

לשיטה זו היו מספר חסרונות:

 

מאחר ומיכל האיסוף בקדמת המטאטא ממוקם בגובה נמוך, כדי לאפשר למברשת לזרוק את הלכלוך לתוכו – נמנעת האפשרות ללכלוך בנפח מסוים ומעלה (עלים גדולים, פיסות נייר מכדורות וכד') לעבור מתחת למיכל ונוצר "פקק תנועה" של לכלוך המצטבר לפני המטאטא ומונע את המשך פעולתו התקינה. כלומר, קיימת מגבלה על גודל הלכלוך הנאסף.

מגבלה נוספת נוצרת מהצורך של הלכלוך "לדחוף למעלה" את סינר הגומי הממוקם לפני המברשת המרכזית – כדי להגיע אליה. לכלוך קל ונפחי אינו מסוגל לדחוק את עצמו בכוח מתחת לשפת סינר הגומי – והוא פשוט נהדף קדימה. כלומר, פיסות נייר קלות, עלים יבשים וכד' – יהיה קשה לאסוף בשיטה זו – במיוחד מעל ריצוף חלק. הם פשוט יידחפו קדימה ויפריעו ללכלוך נוסף להגיע למברשת האיסוף. לסיכום: לא ניתן לאסוף לכלוך נפחי וקל-משקל.

חסרון נוסף: מיכל האיסוף חייב להיות ממוקם בגובה מסוים מעל הרצפה כדי לאפשר מעבר לכלוך תחתיו. על המברשת לזרוק את הלכלוך מעבר לשפת המיכל המוגבהת. כאשר מיעה רמת הלכלוך לגובה שפת המיכל – הלכלוך גולש חזרה לכיוון המברשת. כלומר, נפח מיכל האיסוף מנוצל אך במעט.

עקב חסרונות אלו הוחלט להמשיך ולפתח את טכנולוגיית האיסוף במטאטאים מכניים ונוצרה שיטת איסוף נוספת – איסוף באמצעות מברשת גלילית הזורקת את הלכלוך למיכל אחורי. הלכלוך עובר מתחת לסינר הגומי בחלקו הקדמי של המטאטא, מורם למעלה ע"י המברשת הגלילית המסתובבת בכיוון הפוך לכיוון התקדמות המטאטא, ומושלך מלמעלה,  אל מיכל איסוף הנמצא בחלקו האחורי של המטאטא.

יתרון בולט של שיטה זו: ניתן לאסוף במיכל כמות לכלוך רבה יותר, מאחר ושפת מיכל האיסוף גבוהה יותר והלכלוך נזרק למיכל מלמעלה.

 

אולם, מספר בעיות עדיין לא באו על פתרונן:

 

סינר הגומי בקדמת המטאטא עדיין נחוץ. הסינר מגביל את גודל וסוג הלכלוך הנאסף.

לסיכום: בשיטת האיסוף האחורי לא ניתן לאסוף עצמים גדולים, נפחיים או קלים כגון: פיסות נייר מגולגלות, עלים יבשים, כוסות ופחיות שתייה וכד' – במיוחד כאשר מטאטאים על פני ריצוף חלק. מאחר ולכלוך קל ונפחי אינו מצליח לדחוק עצמו אל מתחת לסינר הגומי ופשוט נדחף קדימה מבלי להיאסף. בעיה נוספת מתרחשת כאשר המברשת מתבלה וקוטרה קטן. אז קצה המברשת מתרחק משפת האיסוף של המיכל ועצמים כבדים וקטנים אינם מצליחים להיזרק פנימה אל מיכל האיסוף ונופלים חזרה במרווח שנוצר בין המברשת למיכל.

נדרש פיתוח נוסף כדי להתגבר על כל חסרונות הניקוי באמצעות מברשת איסוף מרכזית בודדת ובשנת 1978 פותחה בגרמניה שיטה חדשה לשימוש במטאטאים מכניים המשתמשת בשתי מברשות איסוף גליליות. השיטה נקראת
Tandem Roller system או בקיצור TDS. השיטה חוללה מהפיכה בתכנון וייצור מטאטאים מכניים ופתרה באופן מוחלט את כל הבעיות שהיו כרוכות בשיטה הישנה. במטאטאים הפועלים בשיטת TDS, אין צורך בסינר גומי לפני המברשת  המרכזית, ניתן לאסוף לכלוך קל ונפחי, וניתן לנצל את מלוא נפח מיכל האיסוף.

 

תיאור השיטה:

 

הלכלוך מועבר מהמברשת הגלילית הקדמית אל בין שתי המברשות הגליליות, מורם למעלה בתנופה ונזרק למיכל איסוף אחורי. כל הלכלוך, כולל עצמים גדולים ונפחיים כגון: פיסות נייר גדולות, עלים גדולים, כוסות ופחיות שתייה וכמובן, חול ואבק – מצליח להיאסף. הוויתור על סינר קדמי חוסך בלאי  ופותר באופן מוחלט את בעיית האיסוף. אפילו לכלוך קל ביותר כגון עלים יבשים ופיסות קל-קר, שלא היה מצליח לעבור מתחת לסינר הקדמי הקיים בשיטה הישנה – נאסף במלואו ע"י שתי המברשות הגליליות בשיטת TDS. גם דף נייר חלק המונח על הרצפה – מצליח להיאסף ע"י מטאטאים הפועלים בשיטת TDS ללא צורך במערכת שאיבה כלל. המברשות הסובבות בכיוונים מנוגדים יוצרות וואקום ביניהן, מספיק כדי להרים עצמים שלא הצליחו להיאסף בעבר.

 

קיימים שני סוגים של מטאטא מכני:

 

  1. מטאטאים מכניים לא-ממונעים, המופעלים בדחיפה, בהם מברשות האיסוף מסתובבות כתוצאה מהעברת תנועת הסיבוב של גלגלי המטאטא.
  2. מטאטאים מכניים ממונעים, בהם קיים מנוע המסובב את המברשות האוספות את הלכלוך וכן, מערכת נפרדת לשאיבה וסינון של האבק הנוצר מפעולת המברשות.

 

איך לבחור מטאטא מכני?

 

בבואנו לבחור את מכונת הניקוי הנכונה עבורנו – המטאטא המכני – נחפש תשובות לשאלות הבאות:

  • מהו גודל השטח המיועד לניקוי? (לשטחים קטנים ניתן להסתפק במטאטאים מכניים המופעלים בדחיפה. לשטחים גדולים נרצה כלי ממונע ורכוב)
  • מהי תדירות הניקוי?
  • מהו סוג הלכלוך שעלינו לאסוף? (לאיסוף אבק וחול נרצה מטאטא מכאני עם מערכת שאיבה. לאיסוף לכלוך כבד נרצה מברשות מיוחדות).
  • מהי כמות הלכלוך ומשקלו, להערכתנו, שעלינו לאסוף בכל יום? (כך ייקבע גודל המיכל ושיטת הריקון).
  • מהו סוג המשטח המיועד לניקוי? (משטח חלק או מחוספס, אספלט או אבנים משתלבות).
  • מהם כישוריו של מפעיל המטאטא? (בהפעלת כלים ממונעים/רכובים נדרש רישיון נהיגה.

תמיד מומלץ להיעזר באנשי מקצוע מנוסים בבחירת המטאטא